איכות תשתית הסיבים האופטיים וקיבולת מעבר המידע, מוגדרים בין השאר על סמך המרחק של הסיב האופטי ללקוח.
רשת סיבים עשויה להיות עד המרכזייה FTTN , עד הארון FTTC , עד הבניין FTTB או עד הבית FTTH או FTTP.
כאשר מדובר על רשת אופטית, לרוב הכוונה היא לרשת עד הבניין FTTB או עד הבית FTTH .
ברשת סיבים אופטיים אין מגבלת תשתית אמיתית על מהירות גלישה והיא תלויה במרחק בין המחשב לסיב האופטי ובשירות שמספק ספק האינטרנט.
בין היתרונות של תקשורת אינטרנט המבוססת על סיבים אופטיים: רוחב פס גבוה, גודל פיזי קטן, איכות
תמסורת טובה, שיהוי נמוך, חסינות בפני הפרעות אלקטרומגנטיות ועלות תחזוקה שוטפת נמוכה. עם זאת, במקרה של קרע חיבור סיב אופטי הוא יקר ומורכב יותר מחיבור של כבלי נחושת.
חברות בין-לאומיות עורכות מחקרים וסקרים בתחום מהירות הגלישה.
למקורות אלו יש להתייחס בביקורתיות, שכן הם עשויים לכלול הטיות כאלה ואחרות ומהימנותם מוגבלת.
בהצגת נתונים על חיבור לסיבים אופטיים יש לציין שתי תכונות: עד היכן מגיע החיבור – עד המרכזייה FTTN ,
עד הארון FTTC , עד הבניין FTTB או עד הבית P/FTTH שיעור המנויים בפועל או שיעור הנגישות (אלו היכולים להתחבר אך אינם מתחברים)
תשתיות רשת הסלולר ומכשירי הטלפון הניידים מתחלקים לדורות:
דור 1 (1G) – הטלפונים הניידים הראשונים פעלו ברשתות אנלוגיות שסיפקו שירות טלפוניה
אלחוטי במחיר גבוה יחסית ובכיסוי מוגבל בהיקפו.
דור 2 (2G) – הדור השני פעל ברשתות דיגיטליות )מערכות מקודדות היכולות להעביר
תקשורת נתונים( וא פשר לא רק שיחות טלפונים, אלא גם הודעות טקסט.
דור 3 (3G) – אפשר שירותי שיחות, מידע (data) וגלישה באינטרנט, כולל דואר אלקטרוני
ווידאו.
המעבר ל – 3G הוביל לשינוי בדפוסי השימוש, עם חדירת הטלפונים החכמים והגדלת
השימוש בהם לשימושים שבעבר נעשו באמצעות מחשבים, כמו צריכת מדיה למטרות בידור
ועסקים.
דור 4 (LTE) – מאפשר גלישה בפס רחב בטלפון הנייד ושימוש בשירותים עתירי נתונים )דאטה(
כמו תוכן וידאו, מוזיקה ומשחקי רשת. מערכת Evaluation Term Long יכולה לתמוך בקצב
הורדה של עד 300 Mbps ,כולל גם מערכת מתקדמת הנקראת Advanced-LTE (המכונה
גם דור 5.4) היכולה לתמוך במהירות של עד 1 GBps .הטכנולוגיה מאפשרת גם צבירת
תדרים (aggregation carrier) המציעה רוחב פס מצירוף של רצועות פס לא עוקבות, ובכך
מאפשרות לחברות הסלולר גמישות רבה יותר באספקת רוחב פס לצרכנים.
בניגוד לרשתות בדורות הראשון והשני שהתמקדו בהגדרת יעדים מבחינת ביצועים (מהירות,
רמת כיסוי וכדומה), מהדור השלישי ואילך החלו מדינות וחברות תקשורת להתבסס על
סטנדרטים בין-לאומיים משותפים בעיצוב ארכיטקטורת הרשת והתשתיות שלה, וכך אפשרו
ייעול של תהליכי ייצור, שיווק והטמעה.
דור 5 (5G) – רשתות הדור החמישי מפותחות ונפרסות כדי לאפשר את העלייה בדפוסי
הצריכה של תעבורת אינטרנט סלולרי מהירה (יותר משתמשים, יותר מכשירים ויותר
תעבורה).
טכנולוגיית דור 5 נבדלת מדור 4 בשלושה מרכיבים:
מהירות העברת מידע: עד למהירות מרבית של 10–20 גיגהבייט לשנייה.
קיבולת (capacity) יכולת לחבר מספר גדול מאוד של מכשירים, לפי רשות התקשורת
הבריטית (Ofcom) אפשר יהיה לחבר עד מיליון מכשירים לקילומטר מרובע.
השהיה קצרה (latency low) זמן השהיה קצר של 1 מילישנייה, כך שהעברת המידע
13 כמעט רציפה – תכונה חשובה ליישומי תקשורת חדשניים.
נוסף על כך, הן נועדו לאפשר יישומים עתידיים שפריסתם והטמעתם בהיקפים גדולים צפויה
בשנים הבאות, ובהם יישומי IOT (האינטרנט של הדברים) ו"ביג דאטה" כגון : "ערים
חכמות"; כלי רכב חכמים, מקושרים ואוטונומיים; בריאות דיגיטלית; תחבורה ולוגיסטיקה;
ניטור סביבתי; רשתות אנרגיה חכמה; חקלאות חכמה.
המאפיין המשותף למגמות אלו הוא ריבוי חיישנים וחיבורם לאינטרנט, כך שיתאפשר לקבל
החלטות מרחוק. כדי לתמוך בריבוי מכשירים מחוברים לרשת ולאפשר פעולות באמצעות
החיישנים נדרשת תשתית אינטרנט מהירה ויציבה עם קיבולת גבוהה. מבחינה טכנולוגית,
תדרי 3G ו-4G כבר אינם מספקים בצורה רציפה את הביקושים ל"דאטה", ובמצבי חירום
צרכנים נתקלים בנפילות רשת או בקצבים איטיים. רשתות 5G אמורות לאפשר רוחבי פס
גבוהים פי 10 עד פי 100 מאלו הזמינים כיום ב-4G ,וזמני המתנה קצרים משמעותית עד
לטעינה )1–2 מילישניות לעומת 50 מילישניות ב-4G )ובכך לאפשר פיתוח שלל מוצרים
שיסופקו על גבי תשתיות הללו.
במדינות רבות בעולם כבר הוקצו תדרים והחלו בהכנות לפריסת רשתות דור 5 .בישראל טרם
הוקצו תדרים.